<h1>מחזור ויטרי סימן ק"ל</h1>
<h2>דף לג:</h2>
תנן באילו נאמרין [סוטה ל"ח ע"א] נושאי' כפיה' כנגד כתיפותיהם. וכשמברכין הכהני' לעם מפזרין אצבעות ידיהם. וכך מצינו (בפסיקא או' ופר) [בפסיקתא או לעופר] האילים. ר' יוסי בר' חנינא א' (לעווליהון) [לאורזליהון] דאיילתא. הנה זה [עומד] אחר כותלינו. אחר כותלי בתי כנסיות ובתי מדרשו' משגיח מן החלונות מבין כתפיהם של כהנים. מציץ מן החרכים. מבין אצבעותיהם של כהנים. ענה דודי ואמר לי. ומה אמ' לי. יברכך י"י וישמרך. תשובות הגאונים. ולעלות כהני' לדוכן כשמניחין כובעיהן בראשיהן אם בשביל צינה הם עושין כדי להתחמם ולא לכבוד הן עושי' מותר. ואם אין צינה אלא לכבוד הן עושין. חיישי' שמא יפול כובעו מראשו ויחזור מן הדוכן הילכך אם מהודק כובעו בראשו יפה אין חוששין שמא יפול ומותר. אבל בסנדל אין עולין דחיישינן לפסלות דההוא כהן וזו אחת מט' תקנות שהתקין רבן יוחנן בן זכאי. [מ' ע"א] ואמרי' מאי טע' לאו משום כבוד ציבור. לא משום דלא ליפסיק רצועה דסנדלא ואתי למימר בן גרושה הוא או בן חלוצה. וצריך שליח ציבור לקרותו לכהנים ברכת כהני' חיישי' שמא יטעו. וכד' באילו נאמרין. ובמקום שיש שם כהן שנושא את כפיו או' החזן אלהינו ואלהי אבותינו ברכינו בברכה. עד מפי אהרן ובניו כהנים. ולא יותר. והיא קריאת הכהנים. אבל הס. כי לא להזכיר בין שומע תפילה לעבודה. שאפי' נחש כרוך על עקיבו אינו מפסיק.
כן בערוך. שאילה לפני הגאונים. כהן שלא התפלל ומצא ציבור מתפללין. מותר לעלות לדוכן או לא. לא מצינו דבר המעכב בברכ' אלא נטילת ידים. דאמרי' כהן שלא נטל ידיו לא ישא את כפיו שנא' (תהילים קל"ד) שאו ידכם קדש וברכו. אבל תפילה לא מצינו שמעכבת. הילכך יעלה ויברך. כהן שעלה לדוכן מסייעו החזן שלא יטעה או לא. גם בזו לא מצינו חילוק בין אחד לשנים. אלא כדאביי דא' נקיטינן לשנים קורא כהנים. לאחד אין קורא כהני'. ורב חסדא א' אפילו לאחד קורא כהני' שאין קורא אלא לשבט. אבל להקרותו מקרהו. וכן מנהג פשוט בכל ישראל בין אחד בין שנים החזן מקרא אותו דבר דבר והן עונין אחריו. ראינו כהנים כשהן מבינים ובאים לברך פותחין אצבעותיהן יש בהן ממש או מסורת. לא מצינו בתלמוד כל עיקר אלא שאומר' רבנן בכהני' כמה טעמים. שהוא סימן שאימת שכינה עליהם. כאילו הן מתחלחלין והוא שם עוברת. ואעפ"י ששנינו בברכת כהנים. במקדש או' השם ככתבו ובמדינה בכינויו. וזה סימן הוא כלומר שמזכיר ככתבו נאמר כאן אלא שהוא במדינה אנו מכנים. ועוד לשם אותו סימן לפסוקים כי בברכה ראשונה מניחים אצבע הסמוכה לגודל ומשהין אותה כן. בשנייה מניחין אמצעית הסמוכה לאמה ומשהין לאותה כן. בשלישית מניחי' רביעית הסמוכה לזרת. והיא נקראת קמיצה כסדר הראשון. כן בערך חית. ת'.
וכהן שיש בידו מומין לא ישא כפיו. בפניו ידו ורגליו לא ישא כפיו. זבלגן. אם דש בעירו מותר. ושכור לא ישא כפיו. א"ר אלעזר [ברכות ל"ב ע"ב] כל כהן שהרג את הנפש לא ישא כפיו. שנ' (ישעי' א') ידיכם דמים מלאו. ושנו רבותי' [שם מ' ע"א] אין כהנים רשאין לעלות בסנדליהם לדוכן וזו היא אחת מתשע תקנות שתיקן רבן יוחנן בן זכאי. אמ' אביי [שם ל"ח ע"א] נקיטינן לשנים קורא כהנים. לאחד אין קורא כהנים. שנ' אמור להם. לשנים ולא לאחד. וכן הילכתא. ת'. והחזן קורא כהנים ולא שליח ציבור. שלא להפסיק בתפילתו. דבכולהו הילכתא או' שליח ציבור. ולשם או' חזן. וזהו שמש הכנסת. וכן דרך התלמוד לקרות המתפלל לפני התיבה שליח ציבור. ושמש הכנסת. חזן. מפי רבינו יעקב מרמרו. א"ר יהושע בן לוי מניין שהק' מתאוה לברכת כהנים. שנאמר (במדבר י"ב) ושמו את שמי על בני ישר' ואני אברכם. וא"ר יהושע בן לוי כל כהן שמברך מתברך. שנ' (בראשית י"ב) ואברכה מברכיך. וא"ר יהושע בן לוי כל כהן שאינו עולה לדוכן עובר בשלשה עשה. כה תברכו. אמור להם. ושמו את שמי. וא"ר יהושע בן לוי כל כהן שלא נטל את ידיו לא ישא כפיו. שנ' (תהלים קל"ד) שאו ידכם קדש וברכו. וחייבים כהני' לעלות לדוכן כשהשליח ציבור מתחיל ברצה. מאי מברך. א"ר זירא א' רב חסדא ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם אשר (קב"ו) [קדשנו] בקדושתו של אהרן [וצונו] לברך [את] עמו ישראל באהבה. וכשהוא עוקר את רגליו ומחזיר פניו כנגד לב הציבור לברך אותם מה הוא אומ' יהי' רצון מלפניך י"י אלהינו ואלהי אבותי' שתהא הברכה הזאת שצויתה לברך עמך ישר' באהבה כפרה וסליחה ולא יהא בה מכשול ועון מעתה ועד עולם. ת. א' רב הונא [ירושלמי ברכות פ"א ה"א] מי שרואה הכהנים נושאי' את כפיהם שחרית צריך לברך בברכה ראשונה. ברכו י"י מלאכיו. שנייה. ברכו י"י כל צבאיו. שלישית ברכו י"י כל מעשיו. במוסף בברכה ראשונה או' שיר המעלות הנה ברכו את י"י. שנייה שאו ידכם קדש וברכו את י"י. שלישית. יברכך י"י מציון וגו'. ואם היו ד' תפילו' חוזר תליתאי בקדמיתא ורביעתא בתנייתא. הכי הוא באילו נאמרין. בסוט'. (ובמוספי דשבת) [במנחתא דתעניתא] מה הוא או' א' רב אסי בר יעקב אם עונינו ענו בנו י"י עשה למען שמך. ת. וכשהוא מתחיל לברך את הציבור כורעים הציבור על ברכיהם ומבליעין מקראות הללו בקולו. כשהוא או' יברכך. הם אומרי' יברכך י"י מציון עושה שמים וארץ. י"י. י"י אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ. וישמרך, שמריני (י"י) [אל] כי חסיתי בך. והם עונים אמן. יאר אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה. י"י. י"י י"י אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת. פניו. פנה אלי וחנני כי יחיד ועני אני. אליך. אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים. ויחנך. הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם וכעיני שפחה אל יד גבירתה כן עינינו אל י"י אלהינו עד שיחננו. אמן. ישא. ישא ברכה מאת י"י וצדקה מאלהי ישעו. י"י. י"י חנינו לך קוינו היה זרועם לבקרים אף ישועתינו בעת צרה. פניו. י"י אל תסתר פניך ממני כי עני ואביון אני. אליך אליך י"י נפשי אשא. וישם. שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי. לך. לך י"י הגדולה והגבור' והתפארת והנצח וההוד. שלום. שלום שלום לרחוק ולקרוב אמ' י"י ורפאתיו. אמן.
[סוטה ל"ט ע"א] וכד מהדר אפיה מציבורא מאי א'. אדבריה רב חסדא לרבנא (וא') [עוקבא ודרש] רבונו של עולם עשינו מה שגזרת עלינו עשה מה שהבטחתנו. (דברים כ"ו) השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל ואת האדמה אשר נתת לנו כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש. ואחר כך מתחיל שליח ציבור ואומ' שים שלום. [ל"ט ע"ב] א' רב חסדא אין הכהנים רשאין לכוף (כשרי) [קישרי] אצבעותיהם עד שיחזרו פניהם מן הציבור וא' רב חסדא אין שליח ציבור רשאי לקרות עד שיכלה אמן מפי הציבור. ואין הכהנים רשאין להתחיל בברכה עד שיכלה דיבור מפי הקורא. ואין הציבור רשאין לענות אמן עד שתכלה ברכה מפי כהנים. ואין הכהנים רשאין לחזור פניהם מן הציבור עד שיתחיל שליח ציבור בשים שלום. וא"ר ר' זירא א' רב חסדא אין הכהנים רשאין לעקור רגליהן עד שיגמור שליח ציבור ברכת שים שלום. ואין הכהנים רשאין לישא את כפיהם אלא כנגד כתפיהם. ובעמידה ובלשון הקדש. [ברכות נ"ה ע"ב] ומאן דחזי חילמא ולא ידע מאי הוה. ניקו קמי כהני כד נשאי כפייהו. ויאמר הכי. רבון העולמים אני שלך וחלומתיי שלך. חלום חלמתי. ואיני יודע מה הוא. בין שחלמתי לעצמי ובין שחלמתי (לי) [על] אחרים אם טובים הם חזקם ואמצם כחלומתיו של יוסף. ואם צריכין רפואה רפאם כמי מרה על ידי משה וכמי יריחו על ידי אלישע וכמרים מצרעתה וכנעמן מצרעתו וכחזקיהו מחליו. וכשם שהפכת קללת בלעם בן בעור מרעה לטובה כן תהפוך כל חלומותי לטובה ותרציני. ומכוין דעתיה בהדי כהנא כי היכי דענו ציבורא אמן. ואי לא לימא הכי (אדיר) אדיר במרום שוכן בגבורה אתה שלום ושמך שלום. יהי רצון שתשים עלינו שלום לטובה. עד כאן יסוד העמרמי. ת.
